גזר דין בתיק ת"פ 51936-07-11

הנאשם 3 באכר כריים (להלן: " הנאשם") הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. יודגש, כי הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים במסגרת הליך גישור כלל ענישה מוסכמת ביחס לנאשמים 1 ו- 2, אולם לא כלל ענישה ביחס לנאשם.

בכתב האישום המקורי יוחסו לנאשם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה במזיד והחזקת סכין, ובמסגרת ההסדר תוקן כתב האישום, כך שהעבירה של חבלה בכוונה מחמירה שונתה לעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. גם בפרק העובדות שבכתב האישום המקורי, נעשה שינוי כך שאת דקירות המתלונן בחלקי גופו השונים ייחסה המאשימה לנאשם זה. כך יוחסה לו חבלה במזיד.

הנאשם הודה והורשע על פי הודאתו.

מכתב האישום המתוקן למדנו, כי ביום 22.7.11 בשעות הבוקר עבד המתלונן (באסר טהא) ושניים נוספים גם הם מכפר כנא, איסמאעיל דהאמשה (להלן: " איסמאעיל") ות"ח קטין (להלן: " הקטין"), בעבודות אבן  בבית פרטי במושבה כנרת (להלן: " הבית"). רכבו של המתלונן מסוג טויוטה חנה בסמוך לבית (להלן: " הרכב").

באותו יום סמוך לשעה 09:00, נהג הנאשם 3, שהינו בנו של הנאשם 1 ובן דודו של הנאשם 2, ברכבו ונעצר סמוך לבית. המתלונן פנה אל הנאשם ושאל אותו מה מעשיו במקום ובתגובה קילל אותו הנאשם ומיד לאחר מכן עזב את המקום.

זמן קצר לאחר מכן הגיעו הנאשמים בשלושה כלי רכב נפרדים ועצרו בסמוך לבית. הנאשמים 1 ו- 3, ירדו מכלי רכבם כשהם מצויידים בסכינים והנאשם 2, ירד מרכבו כשהוא מצוייד במוט. השלושה ניגשו למתלונן ותקפו אותו בצוותא תוך שימוש בסכינים ובמוט. הנאשם 3 דקר את המתלונן בחלקי גופו השונים ונאשם 2 הכה את המתלונן באמצעות המוט. המתלונן ניסה לגונן על גופו ונפצע גם כך מדקירת הסכינים והתמוטט על הרצפה כשהוא מדמם. למרות זאת המשיכו הנאשמים לתקוף אותו.

אמסאעיל נחלץ לעזרתו, היכה באמצעות קרש על ידו של נאשם 1 והסכין נשמטה מידו. הנאשמים נסוגו לאחור, יידו אבנים לעבר המתלונן, ועזבו את המקום. אסמאעיל והקטין סייעו למתלונן והובילו אותו לבית החולים שם אושפז למשך מספר ימים. הנאשם 3, שב אל הבית באותו יום וניפץ את שמשות הרכב והפנסים.

לנאשם זה יוחסו העבירות הבאות:

א.         חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335 (א) (1) (2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

ב.         החזקת סכין שלא כדין - עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק.

ג.          חבלה במזיד - עבירה לפי סעיף 413 ה' יחד עם סעיף 29 לחוק.

הנאשמים 1 ו- 2, הודו ודינם נגזר בהתאם לנסיבות ולחלקו של כל אחד בפרשה ועל פי ההסדר. הנאשם שבפנינו הודה והורשע על פי הודאתו.

טיעוני הצדדים לעונש:

א.         המאשימה טענה, כי האירוע הנדון מלמד על אלימות קשה בה נקט הנאשם אשר נהג באכזריות ממשית במתלונן ובהעדר כל נימוק לקולא צריך העונש המרבי הקבוע בחוק - 14 שנות מאסר, להוות את נקודת המוצא בשיקולי בית המשפט לעונש.

אירוע בו הנאשם אשר היה תחילה לבדו כאשר רב עם המתלונן, הלך וגייס לשם נקם את אביו נאשם 1 ובן דודו נאשם 2. הצטיידו בסכינים ובמוט, באו אל מקום עבודת המתלונן על מנת לסגור עימו חשבון, התנפלו באכזריות על המתלונן בסכינים, פגע בו הנאשם בכל חלקי גופו, בצוותא חדא. התנהגות זו מלמדת על אכזריות רבה שעה שלא היתה כל התגרות מצד המתלונן באותם רגעים שקדמו להתנפלות, שלב זה יזם הנאשם. גם תיאור מהלך הפגיעה שנמשך אף שהמתלונן היה שכוב על הרצפה, גם הוא אומר דרשני.

למתלונן נגרמו חבלות חמורות כפי שמתוארות בתיעוד הרפואי בתסקיר הקורבן. מן החבלות סובל המתלונן עד היום. דרך אלימה זו ליישוב סכסוכים על לא כלום צריך שתדאיג כל בר דעת, הנאשם לא הסתפק בנזקי הגוף שגרם למתלונן, אלא שב לזירה כדי לגרום נזק לרכבו.

תסקיר הקורבן מדבר בעד עצמו ומתאר את סבלו הפיזי והנפשי של המתלונן עד עתה. על אף ששולם פיצוי במסגרת הסולחה, נגרם למתלונן נזק כלכלי ונפשי קשה.

מתסקיר קצין המבחן עולה, כי הנאשם אינו נוטל את מלוא האחריות, ומלמד על סיכון להישנות המעשים במצבים של פגיעה בכבוד המשפחה.

אין מקום ללמוד גזרה שווה מהעונשים שהוטלו על המעורבים האחרים בפרשה אשר עונשם הוסכם בהליך גישור, מטעם זה שהאב - נאשם 1, חולה מאוד ונתבקש למזער את החלק של נאשם 2.